הזכות לכבוד

רינה (שם בדוי), בשנות החמישים לחייה, לפני מספר שנים אובחנה כחולת סכרת. בשנים האחרונות חלה הרעה במצבה הבריאותי, מחלת הסכרת גרמה לסיבוכים כמו אי ספיקת כליות, יתר לחץ דם וליקוי ראייה חמור. בשנת 2007 נקבעו לה 65% נכות, שזיכו אותה בקצבה זעומה. כשהחמיר מצבה ורינה פנתה שוב לביטוח הלאומי, נתבשרה כי ועדה בחנה מחדש את מסמכיה, וקבעה כי רינה לא איבדה את כושר העבודה שלה, והוא מסוגלת לחזור ולהשתלב במעגל העבודה.

רינה לא וויתרה, ערערה על החלטת הוועדה ודרשה להיבדק ע"י וועדה רפואית שתבחן את מצבה. היא זומנה לעמוד בפני וועדה רפואית, לאחריה תיארה את השתלשלות העניינים והיחס המשפיל והמזלזל שקיבלה:

"התייצבתי בסניף המוסד לביטוח לאומי לוועדה רפואית במועד שנקבע לי. לאחר למעלה משעה של המתנה מורטת עצבים פניתי לפקידת הקבלה ושאלתי מדוע לא קוראים לי להיכנס לבדיקה. הפקידה השיבה לי בנחת כי הוועדות הסתיימו לאותו יום והרופאים הלכו הביתה. הזדעזעתי למשמע תשובתה, באותו הרגע הרגשתי כל כך מתוסכלת, פשוט לא האמנתי שזה קורה לי לאחר שהכנתי את עצמי נפשית להליך זה במשך מספר שבועות. לא הסכמתי לוותר, דרשתי מהפקידה להיבדק ע"י הועדה שנקבעה לי באותו היום! הפקידה הביטה אליי בזלזול, הרימה את הטלפון וביקשה מהרופא לחזור לסניף. לאחר המתנה של למעלה מחצי שעה הגיע הרופא בפנים זועפות וקרא לי לבדיקה".

כשנכנסה לחדר המצב רק החמיר. במקום שלושה רופאים, כנדרש בוועדה לעררים, בחן את מסמכיה רק רופא אחד, שסירב לבחון את המסמכים שהביאה בטענה שבשלב זה של התביעה לא ניתן להציג מסמכים חדשים. כשתיארה את המגבלות מהן היא סובלת, נקטעה בגסות על ידי מזכירת הוועדה, ונשאלה אם תהיה מוכנה לעבור בדיקה רפואית על ידי הרופא.

רינה, שבאווירה הקשה ששררה בחדר פחדה שסירוב שלה יביא לדחיית התביעה שלה, הסכימה.

בתום הבדיקה, כשנתבקשה לחתום על הפרוטוקול, שמה רינה לב כי תלונתה העיקרית בעניין מחלת הסכרת אינה מופיעה כלל בפרוטוקול. רק לאחר מספר בקשות חוזרות ונשנות נאותה המזכירה לרשום את התלונה.

"כשיצאתי מהחדר הייתי על סף דמעות", מספרת רינה, "הרגשתי מושפלת, מאוכזבת ומתוסכלת מהתנהלות הוועדה, כבר באותו הרגע הבנתי שבשיקולי הוועדה לא יילקחו בחשבון כל תלונותיי על מגבלותיי הרפואיות".

ואכן, לאחר הוועדה נקבע כי רינה אינה זכאית כלל לגמלת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי ונשללו ממנה כל זכויותיה. חשוב לציין כי שנתיים קודם לכן, כשמצבה של רינה היה חמור פחות, קבעה וועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי כי אינה מסוגלת לעבוד וקבעה לה נכות צמיתה.

ישנם מקרים רבים כשל רינה, ובשבועות הקרובים נציג כאן עוד כמה עדויות. ברור כי מצב כזה אסור שיימשך, והדרישה שלנו ליחס הוגן בוועדות הרפואיות חייבת להיענות.

כדי להצטרף לקריאה שלנו לחצו כאן.

כדי לקרוא עוד עדויות על הנעשה בוועדות הרפואיות לחצו כאן.

קטגוריה: סיפורי גולשים

הוסף תגובה חדשה





TwoDiv