ויטלי לא נכנע

הסיפוק בעבודה שלנו גדול במיוחד כשאנחנו מצליחים לעזור למי שמצבו הרפואי ויחס הרשויות הביאו אותו לשפל, ונראה לו שאין מוצא מן הדרך שלו. המקרה של ויטלי (השם המלא שמור אצלנו) הוא דוגמא מצוינת למקרה שכזה:

אני בעל תואר ברפואה. בשנת 1991 עליתי מברה"מ ומאז עבדתי כמאבטח ומחסנאי במסגרות שונות. בשנת 2000 חליתי במחלת מפרקים מסוג Rheumatoid arthritis אשר הולכת ומחמירה.

אני סובל מכאבים מפושטים בכל הגוף, בכל בוקר אני סובל מנוקשות במפרקים ורק לקראת שעות הצהריים אני מתחיל לתפקד. הגעתי למצב שהיום אני מאוד מתקשה לאחוז בחפצים קטנים, להתלבש לבד (בעיקר לכפתר ולרכוס) ואפילו לאכול לבד (כיום אני מסוגל לאכול עם כף בלבד). אינני מסוגל ללכת (במישור!) מעבר לכ- 300 מ'.

בשנת 2000 פניתי לראשונה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקצבת נכות כללית. אושרה לי קצבה זמנית בלבד. בשנת 2003 פניתי שוב, אולם נדחיתי בטענה כי לא איבדתי מכושרי לעבוד. פניתי פעמיים נוספות כשהאחרונה שמביניהן הייתה בשנת 2007. ההחלטה הסופית של ביטוח לאומי הייתה שאקבל כ-1200 ₪ לחודש. הייתי מזועזע. אחרי כל הטרטורים שעברתי – איך אפשר בכלל לחיות מסכום כזה??? בינתיים גם אשתי הפסיקה לעבוד ולא ידעתי מה לעשות.

פניתי למרכז למימוש זכויות רפואיות בינואר 2008, מיואש, מתוסכל ועם מעט מאוד אמונה שאי פעם אקבל קיצבה. שאוכל להתקיים ממנה. רופאי החברה התרשמו שאני נמצא באובדן כושר עבודה מלא, הם הכינו חוות דעת רפואית עם הערכה תפקודית וציידו אותי במסמכים הרלוונטיים לוועדה הרפואית.

בחודש יוני 2008 התקבלה החלטת מהמוסד לביטוח לאומי, נקבעה נכות רפואית בשיעור 92% ודרגת אי כושר בשיעור 75% לצמיתות – כלומר קצבת נכות בסך 3,500 ₪ מדי חודש. בנוסף לזה הצלחתי לקבל גם מחברת הביטוח קיצבת אובדן כושר עבודה בסך 2900 ₪ בחודש, ועכשיו אני רגוע שאני ואשתי נוכל להתקיים בכבוד.

קטגוריה: סיפורי גולשים

הוסף תגובה חדשה





TwoDiv