הזכות לכבוד

רינה (שם בדוי), בשנות החמישים לחייה, לפני מספר שנים אובחנה כחולת סכרת. בשנים האחרונות חלה הרעה במצבה הבריאותי, מחלת הסכרת גרמה לסיבוכים כמו אי ספיקת כליות, יתר לחץ דם וליקוי ראייה חמור. בשנת 2007 נקבעו לה 65% נכות, שזיכו אותה בקצבה זעומה. כשהחמיר מצבה ורינה פנתה שוב לביטוח הלאומי, נתבשרה כי ועדה בחנה מחדש את מסמכיה, וקבעה כי רינה לא איבדה את כושר העבודה שלה, והוא מסוגלת לחזור ולהשתלב במעגל העבודה.

רינה לא וויתרה, ערערה על החלטת הוועדה ודרשה להיבדק ע"י וועדה רפואית שתבחן את מצבה. היא זומנה לעמוד בפני וועדה רפואית, לאחריה תיארה את השתלשלות העניינים והיחס המשפיל והמזלזל שקיבלה:

"התייצבתי בסניף המוסד לביטוח לאומי לוועדה רפואית במועד שנקבע לי. לאחר למעלה משעה של המתנה מורטת עצבים פניתי לפקידת הקבלה ושאלתי מדוע לא קוראים לי להיכנס לבדיקה. הפקידה השיבה לי בנחת כי הוועדות הסתיימו לאותו יום והרופאים הלכו הביתה. הזדעזעתי למשמע תשובתה, באותו הרגע הרגשתי כל כך מתוסכלת, פשוט לא האמנתי שזה קורה לי לאחר שהכנתי את עצמי נפשית להליך זה במשך מספר שבועות. לא הסכמתי לוותר, דרשתי מהפקידה להיבדק ע"י הועדה שנקבעה לי באותו היום! הפקידה הביטה אליי בזלזול, הרימה את הטלפון וביקשה מהרופא לחזור לסניף. לאחר המתנה של למעלה מחצי שעה הגיע הרופא בפנים זועפות וקרא לי לבדיקה".

כשנכנסה לחדר המצב רק החמיר. במקום שלושה רופאים, כנדרש בוועדה לעררים, בחן את מסמכיה רק רופא אחד, שסירב לבחון את המסמכים שהביאה בטענה שבשלב זה של התביעה לא ניתן להציג מסמכים חדשים. כשתיארה את המגבלות מהן היא סובלת, נקטעה בגסות על ידי מזכירת הוועדה, ונשאלה אם תהיה מוכנה לעבור בדיקה רפואית על ידי הרופא.

רינה, שבאווירה הקשה ששררה בחדר פחדה שסירוב שלה יביא לדחיית התביעה שלה, הסכימה.

בתום הבדיקה, כשנתבקשה לחתום על הפרוטוקול, שמה רינה לב כי תלונתה העיקרית בעניין מחלת הסכרת אינה מופיעה כלל בפרוטוקול. רק לאחר מספר בקשות חוזרות ונשנות נאותה המזכירה לרשום את התלונה.

"כשיצאתי מהחדר הייתי על סף דמעות", מספרת רינה, "הרגשתי מושפלת, מאוכזבת ומתוסכלת מהתנהלות הוועדה, כבר באותו הרגע הבנתי שבשיקולי הוועדה לא יילקחו בחשבון כל תלונותיי על מגבלותיי הרפואיות".

ואכן, לאחר הוועדה נקבע כי רינה אינה זכאית כלל לגמלת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי ונשללו ממנה כל זכויותיה. חשוב לציין כי שנתיים קודם לכן, כשמצבה של רינה היה חמור פחות, קבעה וועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי כי אינה מסוגלת לעבוד וקבעה לה נכות צמיתה.

ישנם מקרים רבים כשל רינה, ובשבועות הקרובים נציג כאן עוד כמה עדויות. ברור כי מצב כזה אסור שיימשך, והדרישה שלנו ליחס הוגן בוועדות הרפואיות חייבת להיענות.

כדי להצטרף לקריאה שלנו לחצו כאן.

כדי לקרוא עוד עדויות על הנעשה בוועדות הרפואיות לחצו כאן.

דורשים יחס של כבוד בוועדות הרפואיות

הקמפיין שאנחנו מתחילים היום הוא קמפיין כמעט ברור מאליו.

אנחנו דורשים שמי שניגש לוועדה רפואית בביטוח הלאומי יזכה ליחס ההוגן שמגיע לו. אנחנו דורשים שיביטו במי שתובע פיצוי או קצבה לא כעל פושע הבא לגנוב מהמדינה, אלא כמי שזכאי לקבל את זכויותיו לאחר ששילם שנים רבות על מנת להבטיח זכאות זו.

למעשה, אנחנו דורשים מהביטוח הלאומי לחזור ולפעול ברוח שמתוכה הוא נבנה. רוח של סולידריות חברתית, של רשת ביטחון חברתית לכל מי שזכאי לה..

לא צריך להבין מהדברים שלנו שהביטוח הלאומי שכח את תפקידו. גם בוועדות הרפואיות תמצאו לא פעם רופאים קשובים, שרואים את עצמם כמי שאמורים להגיע לאמת, ואם האמת היא שהאדם מולם זכאי באמת, אז תפקידם הוא לתת באמת.

אלא שמולם ישנם רופאים שרואים אולי את תפקידם לחסוך כסף לקופת המדינה, על חשבונם של הזכאים. אלה מזלזלים, לעיתים מתעמרים ובסוף מונעים גם ממי שזכאי על פי דין את זכויותיו.

אלפי אזרחים מתלוננים על הוועדות הרפואיות. הגיע השעה לעשות שינוי. הגיע הזמן שהביטוח הלאומי יתגמל את הטובים שבו ויפקח על הטובים פחות.

הקמפיין הזה הוא הדרישה של כולנו לדאוג שיהיה פיקוח על אותם רופאים. שהיחס האנושי והמדויק יינתן לכל מי שנכנס בשערי הביטוח הלאומי, ולא רק למי שמזלו הביא אותו לעמוד מול רופא "טוב".

אנחנו מציעים מנגנון בקרה והכוונה שיגרום לכל הרופאים להבין שחלק מתפקידם הוא מתן יחס ושירות הולם לאזרחים המגיעים אליהם, תוך שמירה על כבודם.
הקמפיין שלנו נועד להביא ליישום של המנגנון הזה, או כל מנגנון סביר אחר, כדי להפסיק את הסבל הנפשי המיותר של אלפי ישראל מדי שנה.

אנחנו קוראים לכם להצטרף אלינו בדרישה שלנו.

 כדי להצטרף, לחצו כאן.


TwoDiv