האוצר מתכנן קנסות על רמאים, ומודה שאין יותר מדי כאלה, בעצם

הבוקר פרסם גלובס ידיעה שכותרתה "האוצר מוריד הכפפות כדי לממן הקיצוצים: מתכנן להטיל קנסות ענקיים על מי שמרמה את הביטוח הלאומי". מרכז הידיעה עוסק בתוכנית של האוצר להרתיע את מי שמקבל כספים שלא כדין מביטוח לאומי, אבל בתוכה מתחבא נתון מעניין, שכבר התייחסנו אליו בפוסט קודם שלנו.

כותב גלובס: "על פי הערכות של האוצר, כ-5% מהסכום מיועד לתשלום לאזרחים אשר אינם זכאים ופשוט מרמים את המוסד – כ-2.7 מיליארד שקל". אנחנו במרכז למימוש זכויות רפואיות לא מזלזלים בסכום העתק של 2.7 מיליארד שקלים, וחושבים שאכן יש לטפל באנשים המקבלים כספים שאינם מגיעים להם, אבל הנה מודה האוצר – רק חמישה אחוז מכספי המוסד לביטוח לאומי הולכים לחשודים במרמה. כלומר, רק אחד מתוך עשרים!

אמרנו בעבר, ונמשיך לומר – רוב רובם של דורשי הקצבאות והפיצויים הם אזרחים ישרים שנזקקים באמת ובתמים לעזרתה הכספית של המדינה. חשוב לזכור זאת, כי הרוח העיקרית הנושבת מידיעות כמו זו שפורסמה היום בגלובס היא שהבעיה המרכזית של הביטוח הלאומי היא בעיית הרמאים. ולא היא – הבעיה המרכזית של הביטוח הלאומי היא המחשבה שכולם רמאים, והקשיים המיותרים שמערימה המערכת על אותם 95% פונים ישרים, ועוד לא מעט פונים ישרים שתביעתם נדחית שלא בצדק, רק מעצם החשד כאילו היו רמאים. הפונים הישרים האלו, שיכולים להיות אני ואתה, מקבלים מביטוח לאומי יחס כאילו הם הרמאים והגנבים, ללא כל עוול בכפם וזאת אחרי ששילמו עשרות שנים את כל חובותיהם למדינה.

ויטלי לא נכנע

הסיפוק בעבודה שלנו גדול במיוחד כשאנחנו מצליחים לעזור למי שמצבו הרפואי ויחס הרשויות הביאו אותו לשפל, ונראה לו שאין מוצא מן הדרך שלו. המקרה של ויטלי (השם המלא שמור אצלנו) הוא דוגמא מצוינת למקרה שכזה:

אני בעל תואר ברפואה. בשנת 1991 עליתי מברה"מ ומאז עבדתי כמאבטח ומחסנאי במסגרות שונות. בשנת 2000 חליתי במחלת מפרקים מסוג Rheumatoid arthritis אשר הולכת ומחמירה.

אני סובל מכאבים מפושטים בכל הגוף, בכל בוקר אני סובל מנוקשות במפרקים ורק לקראת שעות הצהריים אני מתחיל לתפקד. הגעתי למצב שהיום אני מאוד מתקשה לאחוז בחפצים קטנים, להתלבש לבד (בעיקר לכפתר ולרכוס) ואפילו לאכול לבד (כיום אני מסוגל לאכול עם כף בלבד). אינני מסוגל ללכת (במישור!) מעבר לכ- 300 מ'.

בשנת 2000 פניתי לראשונה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקצבת נכות כללית. אושרה לי קצבה זמנית בלבד. בשנת 2003 פניתי שוב, אולם נדחיתי בטענה כי לא איבדתי מכושרי לעבוד. פניתי פעמיים נוספות כשהאחרונה שמביניהן הייתה בשנת 2007. ההחלטה הסופית של ביטוח לאומי הייתה שאקבל כ-1200 ₪ לחודש. הייתי מזועזע. אחרי כל הטרטורים שעברתי – איך אפשר בכלל לחיות מסכום כזה??? בינתיים גם אשתי הפסיקה לעבוד ולא ידעתי מה לעשות.

פניתי למרכז למימוש זכויות רפואיות בינואר 2008, מיואש, מתוסכל ועם מעט מאוד אמונה שאי פעם אקבל קיצבה. שאוכל להתקיים ממנה. רופאי החברה התרשמו שאני נמצא באובדן כושר עבודה מלא, הם הכינו חוות דעת רפואית עם הערכה תפקודית וציידו אותי במסמכים הרלוונטיים לוועדה הרפואית.

בחודש יוני 2008 התקבלה החלטת מהמוסד לביטוח לאומי, נקבעה נכות רפואית בשיעור 92% ודרגת אי כושר בשיעור 75% לצמיתות – כלומר קצבת נכות בסך 3,500 ₪ מדי חודש. בנוסף לזה הצלחתי לקבל גם מחברת הביטוח קיצבת אובדן כושר עבודה בסך 2900 ₪ בחודש, ועכשיו אני רגוע שאני ואשתי נוכל להתקיים בכבוד.

תאונות עבודה – לא מה שחשבתם

כולנו רגילים לחשוב שהמילים "תאונת עבודה" מתייחס רק לנפילות ומקרים דומים. אבל תחת הביטוי הזה מסתתרים עוד מצבים רבים המזכים אדם בפיצוי. צפו בראיון עם לבנת פורן כדי ללמוד עוד.

בדוק את זכויותיך – האם אתה זכאי לפיצוי או לקצבה כנפגע עבודה? לחצו כאן.

לא עם של גנבים אנחנו

לא אחת כאשר אני מסבירה על המרכז למימוש זכויות רפואיות, מסתכל עלי השומע במבט אלכסוני, מרים גבה,  מהנהן בראשו בהבנה ושואל את שאלת מליון הדולר: "תגידי, נכון שיש המון רמאים שבאים לגנוב את המדינה??!!"

השואלים כלל אינם מחכים לתשובתי – הרי התשובה ידועה וברורה ומופיעה לא אחת בכל כלי התקשורת, בעיתונים, באינטרנט ובמהדורות החדשות. משם היא מתגלגלת לשיחות הסלון שלנו והדרך משם לאמונות הפנימיות הבסיסיות של כל אחד מאיתנו קצרה למדי.

אך תשובתי שונה לחלוטין.

במרכז למימוש זכויות רפואיות אנחנו מטפלים באלפי אנשים ישרים, שכל חייהם שילמו את חובותיהם לביטוח לאומי, למס הכנסה ולחברות הביטוח עד השקל האחרון וגם רכשו במיטב כספם פוליסות ביטוח משלימות לימים שחורים מאד. כל פשעם הוא שהם חלו והיום הם עברו מהצד המשלם לצד הזכאי. אותה זכאות בדיוק, שעבורה שילמו כל השנים.

אדם שאיתרא מזלו והוא נזקק לתמיכה כספית זו אחרת מהמדינה, איתרא מזלו פעמיים. פעם אחת הוא נפגע מעצם הידרדרות מצבו הבריאותי והנפשי, ופעם שנייה הוא נפגע מהסטיגמה הציבורית שמתייגת כל מי שפונה לממש את זכויותיו כשקרן, גנב ועושק הקופה הציבורית.

מדוע התבססה הסטיגמה הזו חזק כל-כך אצל כולנו? ראשית כל, מדובר בתוצאה של הגישה של פקידי הביטוח הלאומי ושל חברות הביטוח. כך כל אזרח הפונה לביטוח לאומי ולחברות הביטוח יעבור חקירה ולעיתים קרובות גם מעקב. לא אחת יקבל שטיפה מהרופא בוועדה הרפואית כי הוא גנב ונצלן. עוד מתבססת הסטיגמה בצורך של פקידי הביטוח הלאומי להגן על עצמם בפני ביקורת, כך שמתן תשובה שלילית לתובע היא קלה עשרות מונים ממתן תשובה חיובית ועל מנת להצדיק זאת קל להתייחס את כל תובע כחשוד במרמה. (המשך…)


TwoDiv