האוצר מתכנן קנסות על רמאים, ומודה שאין יותר מדי כאלה, בעצם

הבוקר פרסם גלובס ידיעה שכותרתה "האוצר מוריד הכפפות כדי לממן הקיצוצים: מתכנן להטיל קנסות ענקיים על מי שמרמה את הביטוח הלאומי". מרכז הידיעה עוסק בתוכנית של האוצר להרתיע את מי שמקבל כספים שלא כדין מביטוח לאומי, אבל בתוכה מתחבא נתון מעניין, שכבר התייחסנו אליו בפוסט קודם שלנו.

כותב גלובס: "על פי הערכות של האוצר, כ-5% מהסכום מיועד לתשלום לאזרחים אשר אינם זכאים ופשוט מרמים את המוסד – כ-2.7 מיליארד שקל". אנחנו במרכז למימוש זכויות רפואיות לא מזלזלים בסכום העתק של 2.7 מיליארד שקלים, וחושבים שאכן יש לטפל באנשים המקבלים כספים שאינם מגיעים להם, אבל הנה מודה האוצר – רק חמישה אחוז מכספי המוסד לביטוח לאומי הולכים לחשודים במרמה. כלומר, רק אחד מתוך עשרים!

אמרנו בעבר, ונמשיך לומר – רוב רובם של דורשי הקצבאות והפיצויים הם אזרחים ישרים שנזקקים באמת ובתמים לעזרתה הכספית של המדינה. חשוב לזכור זאת, כי הרוח העיקרית הנושבת מידיעות כמו זו שפורסמה היום בגלובס היא שהבעיה המרכזית של הביטוח הלאומי היא בעיית הרמאים. ולא היא – הבעיה המרכזית של הביטוח הלאומי היא המחשבה שכולם רמאים, והקשיים המיותרים שמערימה המערכת על אותם 95% פונים ישרים, ועוד לא מעט פונים ישרים שתביעתם נדחית שלא בצדק, רק מעצם החשד כאילו היו רמאים. הפונים הישרים האלו, שיכולים להיות אני ואתה, מקבלים מביטוח לאומי יחס כאילו הם הרמאים והגנבים, ללא כל עוול בכפם וזאת אחרי ששילמו עשרות שנים את כל חובותיהם למדינה.

לא עם של גנבים אנחנו

לא אחת כאשר אני מסבירה על המרכז למימוש זכויות רפואיות, מסתכל עלי השומע במבט אלכסוני, מרים גבה,  מהנהן בראשו בהבנה ושואל את שאלת מליון הדולר: "תגידי, נכון שיש המון רמאים שבאים לגנוב את המדינה??!!"

השואלים כלל אינם מחכים לתשובתי – הרי התשובה ידועה וברורה ומופיעה לא אחת בכל כלי התקשורת, בעיתונים, באינטרנט ובמהדורות החדשות. משם היא מתגלגלת לשיחות הסלון שלנו והדרך משם לאמונות הפנימיות הבסיסיות של כל אחד מאיתנו קצרה למדי.

אך תשובתי שונה לחלוטין.

במרכז למימוש זכויות רפואיות אנחנו מטפלים באלפי אנשים ישרים, שכל חייהם שילמו את חובותיהם לביטוח לאומי, למס הכנסה ולחברות הביטוח עד השקל האחרון וגם רכשו במיטב כספם פוליסות ביטוח משלימות לימים שחורים מאד. כל פשעם הוא שהם חלו והיום הם עברו מהצד המשלם לצד הזכאי. אותה זכאות בדיוק, שעבורה שילמו כל השנים.

אדם שאיתרא מזלו והוא נזקק לתמיכה כספית זו אחרת מהמדינה, איתרא מזלו פעמיים. פעם אחת הוא נפגע מעצם הידרדרות מצבו הבריאותי והנפשי, ופעם שנייה הוא נפגע מהסטיגמה הציבורית שמתייגת כל מי שפונה לממש את זכויותיו כשקרן, גנב ועושק הקופה הציבורית.

מדוע התבססה הסטיגמה הזו חזק כל-כך אצל כולנו? ראשית כל, מדובר בתוצאה של הגישה של פקידי הביטוח הלאומי ושל חברות הביטוח. כך כל אזרח הפונה לביטוח לאומי ולחברות הביטוח יעבור חקירה ולעיתים קרובות גם מעקב. לא אחת יקבל שטיפה מהרופא בוועדה הרפואית כי הוא גנב ונצלן. עוד מתבססת הסטיגמה בצורך של פקידי הביטוח הלאומי להגן על עצמם בפני ביקורת, כך שמתן תשובה שלילית לתובע היא קלה עשרות מונים ממתן תשובה חיובית ועל מנת להצדיק זאת קל להתייחס את כל תובע כחשוד במרמה. (המשך…)

תיקון "עקרות הבית": לשים קץ לאפליית נשים בחוק הביטוח הלאומי

לא יאומן! מדינת ישראל, שנת 2010, וחוק הביטוח הלאומי מפלה בין גברים ונשים הזכאים לקצבת נכות כללית.

במרכז למימוש זכויות רפואיות, אנחנו לא מסתפקים רק בסיוע לאנשים לקבל את המגיע להם באופן פרטני, אלא גם פועלים באופן ציבורי כדי לבטל עיוותים בחוק, המונעים מאזרחים לקבל את מה שהיו אמורים לקבל.

היום אנחנו רוצים לעדכן אתכם בהצעת חוק חשובה שיזמנו, על מנת לתקן עיוות רב שנים, המפלה נשים עובדות בבואן לקבל קצבת נכות.

חוק הביטוח הלאומי הנוכחי, קובע כי נשים נשואות שעבדו עשרות שנים, ואשר אינן עובדות בשלוש השנים האחרונות, יוגדרו בבואן לתבוע קצבת נכות כ"עקרות בית".

את המצב האבסורדי הזה – אנחנו במרכז פועלים על מנת לשנות.
מדוע אישה שעבדה 20, 30, ולעיתים אף קרוב ל-40 שנה תיבחן כעקרת בית בעוד שגבר שלא עבד אפילו שנה אחת תיבחן אך ורק יכולתו להשתלב בשוק העבודה?

ומדוע חשוב בכלל לתקן עיוות זה? מרגע שהוגדרה האישה כ"עקרת בית", סיכוייה לקבל קצבת נכות כללית יורדים באחוזים ניכרים, וגם אם יוחלט כי היא זכאית לקצבה במרבית המקרים היא תקבל רק קצבה חלקית וחלק מהזכאויות הנוספות הניתנות לנכים ישללו ממנה.

החוק הנוכחי משקף את התפיסה הארכאית לפיה האישה הנשואה ממלאת את תפקיד "יושבת הבית" הדואגת לניהול משק הבית, בעוד הגבר נושא בעול פרנסת המשפחה. לפי כך, גבר שאינו עובד ומבקש לקבל קצבת נכות כללית ייבחן על פי יכולתו להשתלב בשוק העבודה. לעומתו, אישה המוגדרת כ-"עקרת הבית" תיבחן לצורך קבלת הקצבה ביכולתה להצליח במטלות משק הבית: ניקיון הבית, שטיפת כלים, תליית כביסה, ואפילו קילוף מלפפונים.

לתפיסתנו, הגדרות החוק הנוכחי אינן תואמות ערכי חברה שוויונית, המבקשת לשים קץ לאפלייתן של נשים. על כן יזמנו את הצעת החוק המתקנת.

בהצעת החוק שיזמנו, אנחנו מציעים על פי הצעת החוק המוגשת בימים אלו, הגדרת "עקרת הבית" תהיה זהה להגדרת הזכאות לקבלת קצבת זקנה, דבר שיבטיח כי נשים שרוב שנותיהן עבדו והיו שותפות מלאות בכלכלת המשפחה, יזכו לקבל קצבת נכות תוך בחינת סך שנות עבודתן, ולא רק השנים האחרונות שבהן לא עבדו.

כלומר- הצעת החוק מבחינה בין אישה ששילמה במשך תקופה ארוכה תשלומים חודשיים לביטוח הלאומי מהיותה מבוטחת, לבין אישה נשואה שלא עשתה כן ונחשבת לפיכך, לעקרת בית הפטורה מדמי ביטוח, על כל המשתמע מכך.

אנחנו במרכז למימוש זכויות רפואיות נפעל על מנת שהצעת החוק החשובה הזו תעבור, ויופסק המצב המפלה הזה, בו נשים שעבדו כל חייהן מוצאות את עצמן מוגדרות כ"עקרות בית", נבחנות במבחנים משפילים, ואינן מקבלות את המגיע להן.

נמשיך לעדכן אתכם כאן בבלוג על התפתחויות בתהליך החקיקה.


TwoDiv